החלטה בתיק ת"ט 11374-04-11

בשטר החוב השנוי במחלוקת קיימת תניית סמכות מקומית בלעדית לבית משפט זה. שאלת החתימה על השטר הינה שאלה הטעונה בירור במסגרת בקשת הרשות להתגונן ולא ניתן להתייחס אליה כעובדה לצורך הכרעה בטענת הסמכות המקומית.

יותר מכך, הטענה עולה מהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן היא כי חתימתו האישית של המבקש 2 מזוייפת ורק בדיון כעת פירש ב"כ המבקשים כי גם החתימה של החברה לא נחתמה ע"י המבקש 2. משלא הועלתה הטענה לגבי המבקשת 1 בתצהיר, למעשה לא הייתה כפירה בחתימתה על השטר ומשכך, אין גם טענה לגבי הסמכות המקומית ככל שהיא נוגעת למבקשת 1. אי לכך ובהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, משנקנתה סמכות לגבי נתבע אחד, קונה בית המשפט סמכות לגבי כל הנתבעים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ו' אלול תשע"א, 05/09/2011 במעמד הנוכחים.

<#5#>

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר חוב שנעשה על ידי המבקשת מס' 1 ונערב על ידי המבקש מס' 2. טענות המבקשים הן כי מדובר בשטר ביטחון שניתן במסגרת חתימה על הסכם שיתוף פעולה וכי המבקש מס' 2 מעולם לא התכוון ולא התבקש לחתום על שטר ביטחון או שטר חוב שכן הוא סבר לתומו שהוא חותם אך ורק על הסכם התקשרות וכל ניסיון לייחס לו התחייבות נוספת, אינו אלא ניסיון פסול. המבקש מס' 2 טוען כי ממילא אינו חתום באופן אישי על השטר וככל שישנה חתימה המתיימרת להיות חתימתו, היא חתימה מזוייפת.

טענה נוספת של המבקשים היא כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את השטר לביצוע מאחר והמבקשים אינם חייבים לה מאומה ולא בכדי נמנעה המשיבה מלהגיש את השיקים לביצוע שכן היא יודעת היטב שהשיקים שולמו ונפרעו כולם.

טענה שלישית של המבקשים היא כי סופקה סחורה פגומה אשר גרמה למבקשים לנזק כלכלי ותדמיתי עצום.

על מנת שהתנגדות לביצוע שטר תתקבל די בכך שהמבקש יראה הגנה לכאורה. בית המשפט אינו בודק את טיב ראיותיו של המבקש או כיצד יוכיח אותן, אלא פותח את שעריו בפני המבקש אם טענותיו בהנחה שהן נכונות מגלות הגנה כנגד התביעה אפילו תהיה זו הגנה דחוקה.

העובדה שבשלב זה של הדיון בית המשפט מסתמך על תצהירו של המבקש מבלי לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר ושורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

בפני למעשה שלוש טענות: זיוף, פירעון וקיזוז. אף אחת מהטענות לא פורטה כדבעי על אף ניסוח התצהיר בצורה רחבה ולהלן אבהיר עמדתי.

בתצהירו טען המבקש כי מדובר בשטר ביטחון שניתן במסגרת חתימה על הסכם ומאידך, טוען כי אינו חתום על שטר זה ולא התכוון לחוב באופן אישי כלפי המשיבה. המבקש לא טען כל טענה לגבי תקיפות החתימה של המבקשת מס' 1 ו/או תקינות החתימה וככל שאכן לא חתם על השטר לא בשמו ולא בשם החברה, היה עליו לכתוב זאת בצורה מדוייקת ומפורשת. העלאת טענת זיוף הינה טענה עוצמתית, אולם אין היא מפתח קסמים הפותח את שערי בית המשפט ללא בחינתה. נוכח הודאת המבקש בקיומו של הסכם עם המשיבה וכעולה מחקירתו שמדובר בהסכם אחד בלבד שנחתם איתה, סבורני כי היה על המבקש להיכבד ולפרט את כל הנסיבות שלטענתו הובילו לזיוף חתימתו.

המבקש לא הבהיר מדוע לא טרח לפרט את הנתונים העובדתיים שניסה להעלותם בחקירה לגבי קיומו של מנהל שנהג בדרכי רמייה ונתבע על ידי המבקשים כמי שנחזה שחתם על השטר. ככל שאילו פני הדברים, היה על המבקשים לפרט נתונים אלה שכן התמונה המתקבלת בתצהיר הינה כללית לפיה אין הכחשה של הסכם, יש טענה של התנהלות התנהלות עפ"י ההסכם שנובעת מטענת הפירעון, ויש טענה שהחתימה על השטר אינה חתימת המבקש בלי הבהרה אם כן כיצד התנהלו על פי ההסכם.

יחד עם זאת, ומבלי לפגוע באמור לעיל, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש מס' 2 עמד על גרסתו כי החתימה על שטר החוב שהוצג בפניו אינה חתימתו וכן על האמור בתצהירו שלא התכוון לחוב באופן אישי כלפי המשיבה.

באשר לטענת הפירעון, גם כאן לא טרחו המבקשים לפרט את טענתם כנדרש. המבקשים לא ציינו אילו סכומים שולמו למשיבה ומתי שולמו. בתצהיר הייתה התייחסות לכך שהמשיבה נמנעה מלהגיש שיקים לביצוע משום שהיא יודעת שהשיקים שולמו ונפרעו, אולם לא פורט באילו שיקים מדובר, מועדי פירעון השיקים, אילו סכומים נרשמו בשיקים, ואילו סכומים שולמו בגין השיקים. כמו כן, לא הובהר בתצהיר ואף לא בחקירת המבקש מה עלה בגורל השיקים ככל שכטענת המבקשים אכן שולמו.

לעניין טענת הקיזוז, טענה זו הועלתה באמירה סתמית מבלי שהיא יכולה  לעמוד כטענת הגנה בפני השטר לא בעילה שטרית שכן לא פורטה ולא הובהר מהו שיעור הסחורה הפגום, מה היקף הנזק ובאיזה סכום מדובר ומשכך הועלתה למעשה כטענת כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב ואף לא במישור החוזי שכן ככל שהמבקשים רצו להעלות טענת קיזוז, היה עליהם לפרטה כדרישת הפסיקה כפי שמפרטים כתב תביעה.